דוד ושאול במערה

שלום לכם, אני דוד וחזרתם אליי לעוד סיפור. אני אסביר, בפרקים הקודמים שאול נמשך להיות מלך ובהתחלה עשה את עבודתו לא רע בכלל, אך לאחר מכן פעמיים פישל ולא שמע בקולו של שמואל-המציג הרשמי של אלוהים. בפעם הראשונה הוא לא חיכה לשמואל בשביל להעלות קורבן ועשה שאת בעצמו, בפעם השנייה לא השמיד את כל עמלק, אלא השאיר את הבקר והצאן בחיים. שאול אפילו קרע לשמואל את המעיל ושמואל הגיב כך:"קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך".
אחרי המקרה הזה, יום אחד הגיע אליי הביתה שמואל ואמר שהוא רק בא לזבח לה' אך תוך כדי התנהג  בצורה קצת חשודה כלפי אחיי הבוגרים. הוא כל הזמן הביט בנו כאילו אנחנו קופים ולא הצלחתי להבין מה רצונו. שמואל לקח אותי ושפך עליי שמן. יום אחד פנו אליי אנשים מהארמון ואמרו לי שהמלך שאול רוצה שאנגן בשבילו, שאול ממש נהנה מכל רגע שניגנתי עבורו. כעבור זמן מה הייתה לעם ישראל צרה גדולה, גוליית הפלשתי רצה להילחם באחד מאיתנו ואמר שעם נפסיד נהיה עבדיהם ואם ננצח הם יהיו עבדינו. בעם לא היה אף אחד שהתנדב להילחם בו אז אמרתי לשאול:" שאול, אני הרגתי דוב ואריה 3 פעמים ולכן אני חושב שאתה צריך לתת לי להילחם". הוא חשב שאני משוגע אך לבסוף נתן לי, הוא הלביש אותי בשריון אבל השריון היה מאוד כבד לי ולא הצלחתי לזוז איתו אז אמרתי לשאול אני ילך לקרב בלי שריון. לפני הקרב גוליית התגרה בי והעליב אותי אז אמרתי אתה בא לקרב בשריון ובחרב אבל אני בא בשם ה', גוליית התקרב אליי וישר יריתי בו עם הרוגטקה שלי-האבן פגעה לו במצח-הוא נפל-לקחתי את חרבו וערפתי את ראשו. כל העם היה בטירוף וצרחו והתלהבו והפלישתים ברחו, יום למחרת, אני רואה בעיתון שהכותרת היא:" והיכה שאול באלפיו, ודוד ברבבותיו". באותו יום שאול הזמין אותי לארמון לנגן לו ואתם יודעים מה קרה? הוא זרק עליי את חניתו פעמיים ולמזלי הצלחתי להתחמק ולברוח משם.
אני ויהונתן ממש התקרבנו מאז והפכנו להיות חברים הכי טובים, ואולי אפילו יותר, שאול אמר לי שאני יכול להתחתן עם בתו בתמורה ל-100 ערלות פלישתים, בהתחלה קצת התביישתי וניסיתי לשחק אותה צנוע אך לבסוף, הסכמתי. יצאתי לקרב והבאתי לו 200 לפחות, מאז, הוא שנא אותי יותר וניסה למצוא כל מיני דרכים כדי להיפטר ממני-כמו לשתף פעולה עם יהונתן ואפילו עם מיכל אשתי. מיכל עזרה לי לברוח ושאול כעס עליה מאוד. פגשתי את יהונתן בסתר בשדה והוא אמר לי שאבו שאול לא מתכוון להפסיק ושאני צריך לא להפסיק לברוח ממנו. המשכתי לברוח מעיר לעיר, ממקום למקום עד שלבסוף אספתי עוד כמה "פושעים" שבורחים משאול והתחבאנו במערה בעין גדי. שאול ועוד 3000 איש באו עד לשם בשביל לחפש אותנו, אני ממש פחדתי ולפתע שאול לא במתכוון נכנס למערה בשביל לנוח, הייתה לי ההזדמנות להרוג אותו אבל לא רציתי להרוג את הבן אדם שה' בחר בו למלוכה והחלטתי לקרוע רק חלק קטן מהמעיל שלבש, יצאתי מהמערה ואמרתי לשאול יכולתי להרוג אותך ולא רציתי, "אחרי מי אתה רודף? אחרי כלב מת, אחרי פרעוש אחד", לפתע, שאול פשוט התחיל לבכות כמו ילד קטן ואמר לי:" אתה הרהב יותר נחמד ממני- אתה עשית לי רק טוב ואני עשיתי לך רק רע".
הייתה לו בקשה אחרונה ממני, שלא אהרוג את בניו ומשפחתו אחרי שאהפוך למלך, ואתם יודעים איך הגבתי? אני צחקתי כי הוא לא הבין שביתו היא אשתי ובנו הוא החבר הכי טוב שלי.